מתוך הספר
איך להתרגל לא לישון עם הפלאפון ליד המיטה?
נותנים לפלאפון מקום ללילה מחוץ לחדר השינה, ומכינים אותו לפני שצריך. «העשירון העליון החדש» מציע כיסא שמוכן במיוחד בשבילו, כי רובנו כבר אומרים שהפלאפון לא שייך ליד המיטה. השינוי הוא לסגור את הפער בין מה שאנחנו אומרים למה שאנחנו עושים בפועל.
הפער שממנו הספר מתחיל
«העשירון העליון החדש» מתחיל בשאלת רחוב פשוטה: איפה אנחנו צריכים לשים את הפלאפון כשאנחנו הולכים לישון? אצל רוב האנשים השאלה תפסה את תשומת הלב לרגע, והתשובות היו דומות: רחוק מאיתנו. חלקם עשו תנועת יד חדה שמרחיקה את המכשיר מהגוף.
אחר כך באה השאלה השנייה: ואיפה אתם מניחים אותו בפועל? כאן הסיפור השתנה. התשובות היו: נרדמים איתו ביד, מתחת לכרית, מתחת למיטה, ליד השידה, בחדר השני. לעתים קרובות חיוך של מבוכה ליווה את התשובה, ולפעמים נוסף הסבר נפתל לפער בין הרצוי למצוי.
כלומר, הבעיה היא לעתים רחוקות שאנשים לא יודעים איפה הפלאפון שייך. הבעיה היא שהמקום שהם מאמינים בו והמקום שהם משתמשים בו שונים. להתרגל להרגל חדש זו העבודה של סגירת הפער הזה.
למה חדר השינה שווה את המאמץ
מהלך IX אוסף כמה נתונים על שעת השינה ועל הפלאפון. הוא מצטט סקר של Common Sense Media משנת 2019, שלפיו 68% מבני הנוער בארצות הברית לקחו את הפלאפון למיטה, 29% ממש ישנו איתו, ויותר משליש התעוררו בלילה כדי לבדוק אותו. הוא מצטט גם מחקרים משנת 2016 שהקיפו כ-125,000 ילדים ובני נוער: עצם הגישה למכשיר בחדר השינה בזמן השינה, גם בלי להשתמש בו, קשורה לשינה קצרה יותר, לאיכות שינה נמוכה יותר ולישנוניות מוגזמת במהלך היום.
אלה הציטוטים של הספר. הם מתארים צעירים וקשר, לא פסק דין על כל מבוגר. הם כן תומכים ברעיון שחדר השינה הוא מקום טוב להתחיל בו שינוי.
ההוראה של הספר עצמו
מהלך IX מסתיים בבחירה ברורה: להשאיר בלילה את הפלאפון מחוץ לחדר, על כיסא שארגנתם לו במיוחד, או להמשיך לחיות לפי ברירות המחדל שקבעו לכם אחרים. הפרט חשוב. זה כיסא שהוכן במיוחד לפלאפון, כלומר המקום מוכן מראש ויש לו ייעוד.
הספר אומר גם שכל חפץ קבוע בכניסה, אפילו כיסא פשוט, יכול לשמש תחנת עגינה, ושהתחנה פועלת כרמז סביבתי: שום דבר לא אסור, וההזמנה טמונה בחפץ.
להתרגל, צעד אחרי צעד
הספר נותן את היעד. הצעדים שלהלן הם היישום שלנו.
- מכינים את המקום לפני הלילה הראשון. כיסא או מדף מחוץ לחדר השינה, והמטען כבר שם. אם המקום לא מוכן ב-23:00, לא תבנו אותו ב-23:00.
- הופכים את השעון המעורר לחריג שפותרים פעם אחת. אם הפלאפון הוא השעון המעורר, מחליטים על תחליף אחד או על כלל אחד ולא מחליטים מחדש בכל לילה.
- מתחילים בחלק ששולטים בו. מעגנים את הפלאפון ברגע שנכנסים הביתה, לא בשעת השינה. הספר ממקם את הבחירה בדלת, ברווח הצר בין בחוץ לבפנים, שבו עוברים לרגע לניוטרל ובוחרים.
- מצפים שהלילות הראשונים יהיו מוזרים. להושיט יד למשהו שלא נמצא שם הוא חלק מהתרגול.
- סופרים שני מספרים. הספר מציע לרשום כמה פעמים עיגנתם את הפלאפון וכמה זמן הוא שהה שם, ולהשוות משבוע לשבוע. ZUZA, החניה לפלאפון בכניסה שבארי צורי פיתח, סופרת עיגון ולא נועלת את הפלאפון ולא חוסמת דבר.
ומה כשמתעוררים באמצע הלילה
הנתון שהספר מצטט, שיותר משליש מבני הנוער מתעוררים בלילה כדי לבדוק את הפלאפון, מצביע על הרגע הקשה באמת. לא ההירדמות, אלא ההתעוררות בשלוש בלילה כשהפלאפון במרחק יד. כשהוא על כיסא מחוץ לחדר, ההחלטה לקום ולהביא אותו היא החלטה עם מחיר, ולכן היא מתרחשת לעתים רחוקות יותר באוטומט. זו הקריאה שלנו, ולא טענה של הספר על התוצאה.
אם חולקים מיטה או בית
הפתיח מספר שהראיונות ברחוב השתנו מאוד כשהשאלה הייתה על ילדים. כששאלו איפה ילדים צריכים להניח את הפלאפון בלילה, לא הייתה שום מחלוקת: רחוק מהילד, ורובם אמרו מחוץ לחדר. אם יש לכם ילדים, זה הופך מקום משותף בכניסה לשיחה קלה: הוא מחזיק את הפלאפונים של ההורים ושל הילדים, ואף אחד לא מסומן.
מי שחולק מיטה עם בן זוג יכול להתחיל בהסכמה מינימלית: לא להחליט מי צודק, רק מי מנסה שבוע. הפלאפונים הולכים לאותו מקום, והשיחה על זה מתקיימת ביום, לא בלילה, כשכל אחד עייף.
מה זה לא מבטיח
הספר לא מבטיח ששינה תשתפר, והפוסט הזה גם לא. הוא מצביע על מחקר שקושר מכשירים בחדר השינה לשינה גרועה יותר אצל צעירים, והוא טוען לעיצוב: מקום מוכן, בחירה מודעת בדלת, שום דבר לא אסור. בלילות מסוימים הפלאפון יהיה איתכם מסיבה טובה, והספר רגוע לגבי זה, כל עוד הוא נכנס בהחלטה. המטרה אינה לילה מושלם אחד, אלא הרגל שבו המקום של הפלאפון בלילה הוא דבר שבחרתם ולא דבר שקרה.
הפתיח ושני הפרקים הראשונים של «העשירון העליון החדש», מאת ד״ר יעקב צורי ובארי צורי, פתוחים לקריאה בחינם: לקריאת הפרקים הראשונים.