איך להפסיק לבדוק את הפלאפון בשנייה הראשונה שאני קם בבוקר?

למה היד זזה לפני שאתם

«העשירון העליון החדש» בנוי כיום אחד, והיום מתחיל ב-06:01 במהלך שנקרא Inhale. הוא עוסק ברגע הראשון שבו מושיטים יד. אתם מכירים אותו: השעון מצלצל, היד זזה, המסך נדלק, וההחלטה הראשונה של היום התקבלה בלעדיכם. כל מה שבא אחריה מסתדר בשורה מאחורי מה שהמסך שם ראשון.

הספר מביא נתון על זה: כמעט תשעה מכל עשרה בני 21 מושיטים יד לפלאפון תוך רבע שעה מרגע ההתעוררות. המספר מצוטט מהספר ולא נבדק כאן מול מקור עצמאי, אז קראו אותו כטענה של הספר. ההתנהגות שהוא מתאר לא צריכה סטטיסטיקה כדי להיות אמינה. רובנו מכירים אותה מבפנים.

החלק השימושי הוא האבחנה. אם ההושטה הראשונה קורית לפני שאתם ערים מספיק כדי לבחור, «להתאמץ יותר» הוא הכלי הלא נכון. כוח רצון הוא בדיוק מה שאין לכם ב-06:01.

התיקון בספר: מרחק, ואז שתי נשימות

הספר, וסדרת ראיונות הרחוב שצמחה ממנו, עונים בשני צעדים קטנים.

1. מרחיקים את הפלאפון מטווח היד. לא מחביאים, לא מענישים, רק מרחק שמספיק כדי שההושטה תדרוש החלטה ולא רפלקס.
2. לוקחים שתי נשימות מכוונות לפני שהיד זזה. זה התרגיל של הספר לבוקר. ההפסקה קצרה בכוונה. היא נותנת רגע של בחירה בבוקר שבדרך כלל אין בו כזה.

אף אחד מהצעדים לא אוסר דבר. אפשר עדיין להרים את הפלאפון. מה שמשתנה הוא שהרמה הופכת למשהו שאתם עושים, ולא למשהו שקורה לכם.

למה חשוב איפה הפלאפון ישן

הפרק המאוחר יותר בספר, מהלך IX, עוסק במקום שבו הפלאפון מעביר את הלילה. הוא מצטט ניתוח של מחקרים שהקיפו כ-125,000 ילדים ובני נוער: עצם הימצאות מכשיר בחדר השינה בזמן השינה, גם בלי להשתמש בו, קשורה לשינה קצרה יותר, לאיכות שינה נמוכה יותר ולישנוניות במהלך היום. הממצא הזה נוגע לצעירים ולקשר ולא לסיבתיות, ולכן הוא סיבה לזהירות ולא פסק דין על מבוגרים.

ועדיין, ההיגיון עובר הלאה. פלאפון על השידה הוא ברירת המחדל הראשונה של הבוקר, והיא כבר במקומה לפני שפתחתם עיניים. להזיז את הפלאפון זה הצעד היחיד שעובד בזמן שאתם ישנים.

איפה הפלאפון ישן במקום

מהלך IX נגמר בבחירה מפורשת: להשאיר את הפלאפון בלילה מחוץ לחדר, על כיסא שארגנתם לו במיוחד, או להמשיך לחיות לפי ברירות המחדל שאחרים קבעו. הספר ברור שה«תחנה» יכולה להיות כמעט כל דבר קבוע ליד הכניסה. גם כיסא פשוט עובד.

חניה בדלת היא גרסה אחת של אותו רעיון. ZUZA, החניה לפלאפון בכניסה שבארי צורי פיתח, נותנת לפלאפון מקום מסומן בכניסה, והאפליקציה סופרת כמה זמן הפלאפון עגן שם. היא לא נועלת את הפלאפון ולא חוסמת כלום. היא הופכת את המקום «מחוץ לחדר» לגלוי וקל לשימוש.

ומה אם הפלאפון הוא השעון המעורר?

הספר מקבל שהפלאפון עושה עבודה אמיתית בחיים שלנו: זיהוי, תשלומים, אלף סידורים קטנים. הוא טוען שניתוק מוחלט אינו מציאותי לרוב האנשים, ושהחלפה של «תמיד איתי» ב«אף פעם» היא רק החלפה של ברירת מחדל אחת באחרת.

לכן השאלה אף פעם לא «פלאפון או בלי פלאפון». השאלה היא אם הפלאפון נכנס למיטה בהחלטה או בברירת מחדל. דרך אחת ליישם, כקריאה שלנו בספר ולא כציטוט ממנו: אם הפלאפון חייב להיות השעון המעורר, שימו אותו בצד השני של החדר. הדבר הראשון שהבוקר מבקש מכם הוא לקום.

חמש הדקות הראשונות, לפי הסדר

• בלילה: הפלאפון ישן מחוץ לטווח היד, ובמיטבו מחוץ לחדר השינה.
• בהתעוררות: שתי נשימות מכוונות לפני כל דבר אחר.
• בשירותים: מהלך III בספר מציע להשאיר את הפלאפון בחוץ. זה המקום היחיד שנכנסים אליו לבד, והספר קורא לזה להיות «Metator» של עצמכם לפחות פעם ביום: מי שמסמן את הקרקע שלו במקום לחיות לפי מפה שמישהו אחר צייר.
• אחר כך: מרימים את הפלאפון בכוונה, ובשביל סיבה שאפשר לנקוב בשמה.

איך יודעים שזה עובד

הספר מציע למדוד בלי שיפוט. במהלך IX הוא מדבר על שני נתונים פשוטים: כמה פעמים ביום בחרתם לעגן את הפלאפון, וכמה זמן הוא שהה שם. רושמים אותם בסוף כל יום ומשווים משבוע לשבוע, וכך מתקבלת תמונה ברורה בלי לנחש. מי שמשתמש באפליקציית ZUZA מקבל את שני הנתונים האלה בלי לרשום כלום ביד, כפי שהספר מתאר, והאפליקציה סופרת עיגון בלבד. זו לא ציונים ולא מבחן, רק דרך לראות מגמה.

מה זה לא מבטיח

הספר לא מבטיח שלעולם לא תבדקו שוב את הפלאפון ראשון בבוקר. הוא לא קובע כלל. שום דבר בו לא אסור. בחלק מהבקרים תרימו את הפלאפון קודם, וזה בסדר אם זו בחירה. המטרה היא להחזיר לידיים שלכם את ההחלטה הראשונה של היום, בוקר אחרי בוקר, ולא לנצח במאבק עם עצמכם.

אם זו השאלה שאתם שואלים שוב ושוב, הפתיח ושני הפרקים הראשונים של «העשירון העליון החדש», מאת ד״ר יעקב צורי ובארי צורי, פתוחים לקריאה בחינם: לקריאת הפרקים הראשונים.