פתיח
בארי ואני הסתובבנו ברחבי העולם ושאלנו אנשים ברחוב שאלה אחת פשוטה: "איפה אנחנו צריכים לשים את הפלאפון כשאנחנו הולכים לישון?"
את הרוב, השאלה תפסה לרגע את תשומת ליבם והם ענו בדרכים שונות: "רחוק מאיתנו" או פשוט עשו תנועת יד חדה המרחיקה את המכשיר מהגוף שלהם.
הוספנו לשאול: "ואיפה את/ה מניח/ה אותו בפועל?". כאן הסיפור השתנה והתשובות היו כך: "נרדמים איתו ביד", "מתחת לכרית", "מתחת למיטה", "ליד השידה", "בחדר השני". לעיתים קרובות, חיוך של מבוכה ליווה את התגובה. לעיתים נוסף הסבר נפתל לדיסוננס או הצדקה לפער בין הרצוי למצוי, שלא ביקשנו.
כאשר שאלנו אותם שאלה דומה לגבי ילדים צעירים - "איפה ילדים צריכים להניח את הפלאפון בלילה?", כבר לא היו שום מחלוקות. "רחוק מהילד", הם אמרו מיד, ורובם הדגישו: "מחוץ לחדר!". נתוני סקרים לגבי מה שקורה בפועל אצל הילדים והנוער לא הפתיעו אותם. הם הכירו אותם מקרוב.
"אז מה עכשיו?" הקשנו. מה הפתרון.
התוצר שאתם אוחזים בידכם כעת, יכול היה להיוולד רק מתוך דיאלוג מתמשך, נוקב וחי בין אב לבנו. אבא, שגדל בבית שבו טלפון נייד היה חלום רחוק, עם ניסיון עשיר בפיתוח מנהיגים ברחבי העולם ומומחיות בפסיכולוגיה חברתית-ארגונית. ובנו, יזם ומוביל חברתי מדור ה-Z, שגדל עם המסך בתוך כף היד, נושם את הקצב הדיגיטלי ומכיר מבפנים את זרימת הדור.
למי הספר מיועד?
אם חשוב לך באמת לחיות את החיים שלך ולא את אלה שקורים לך – הספר בשבילך.
אם אתה זורם עם מה שקורה לך וזה ממש לא דחוף לך לעצב משהו חדש – הספר לא בשבילך.
אם מפריעה לך התחושה שאתה נוכח בגוף ונעדר באמת – הספר בשבילך.
אם נוח לך להישאר הקורבן של הפלאפון – הספר לא בשבילך.
אם אתה מוכן לקחת אחריות על אדריכלות ההחלטות שלך – בוא איתנו.
אם מפריע לך מי הבוס ברגע הזה, אתה או המכשיר? – הספר בשבילך.
אם אתה חושב שאתה "מכור" לפלאפון ובוחר לוותר לעצמך – הספר אינו בשבילך.
אם אתה מחפש מילים חדשות להבין מה קורה – הספר בשבילך.
אם אתה חושב שאנחנו במדרון ואין דרך לעלות משם חזרה – נסה מהלך אחד בלבד.
אנחנו מאתגרים אותך לעצב את ברירת המחדל שלך.